פעם זחלתי על הגחון
הייתי זַחַל קָטֹן
הרגשתי רמשֹ נרמס
"תולעת ולא איש"…
הגיע היום בו הפכתי לגולם
חשבתי- מכאן אין לי חיים
אין אומר ואין דברים
ואפסו הסיכויים
חלפה לה תקופה
ופתאום הצמחתי כנפיים
הִכֵּתִי חזק, כאב לי כפליים
וכך יצאתי מהפקעת והייתי לפרפר
כולי צבעוני מלא הוד והדר
פרפר קסום שאוהב את החיים
עף אני מפרח לפרח
מפזר האבקנים
וצמא לצוף…
וכשאני מסתובב לי בחלל העולם
מפרסם אני את בורא עולם
איך הרימני מאשפתות
ונתן לי חיות ויופי
בוחר אני בחיים ונמשך אל הצוף